שלחן שבת: "והיא שעמדה" – מי היא?

בהגדה של פסח נאמר: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו". מי זאת "היא"? – הפִסקה הזאת באה בהמשך לפִסקה "ברוך שומר הבטחתו לישראל… בברית בין הבתרים". על אותה הבטחה נאמר ש"היא" – ההבטחה של הקב"ה לאברהם אבינו – "עמדה לאבותינו ולנו". אמנם "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו", אבל בזכות אותה הבטחה "הקב"ה מצילנו מידם".

מה ייחודה של ההבטחה לאברהם אבינו, ולמה דווקא היא העומדת לעם היהודי? לכאורה ההבטחה הזאת הייתה לפני מעמד הר-סיני, ואם-כן במה כוחה המיוחד?

כוח להבטחה

ההסבר הוא שדווקא היותה של ההבטחה קודם מתן-התורה מעניקה לה כוח מיוחד. בעת מתן-התורה ניתן לעם-ישראל הכוח להגיע אל עצמותו ומהותו יתברך על-ידי עבודת האדם. כשיהודי עוסק בתורה ובמצוות לאחר מתן-התורה, מכיוון שבתורה ובמצוות טמון כוחו של הקב"ה בעצמו – הרי עבודתו ופעולתו של היהודי מגיעה עד עצמותו יתברך.

לעומת זה, עבודתם של האבות לא היה בכוחה להגיע אל עצמותו יתברך, שכן אין בכוחו של נברא להגיע לדרגה עליונה כל-כך. לכן המדרש אומר שהמצוות שעשו האבות "ריחות היו" – הן היו כמו הריח של הדבר ולא הדבר עצמו. הם עבדו את הקב"ה בכוח עצמם, ואף שעמדו בדרגה עליונה ביותר, עדיין זו דרגה מוגבלת, ואין בכוחה להגיע עד עצמותו ומהותו יתברך.

הבטחה בלתי-תלויה

לכן בהבטחות שנתן הקב"ה לעם-ישראל לאחר מתן-התורה יש מקום לומר שהן תלויות במידת קיום התורה והמצוות. כי מאחר שעבודת עם-ישראל לאחר מתן-התורה מגיעה עד עצמותו ומהותו יתברך, אולי ההבטחות נובעות מלימוד התורה וקיום המצוות של בני-ישראל. יש אפוא מקום לחשוש שאם אין בני-ישראל מקיימים את התורה והמצוות כראוי, הדבר יפגע בתוקפן של ההבטחות.

בזה כוחה של ההבטחה שניתנה לאברהם אבינו. באותן זמן עדיין לא היה בכוחו של אדם להגיע עד עצמותו ומהותו יתברך. על-כן אין מקום לומר שההבטחה נובעת ממעשיו של אברהם אבינו, אלא זו הבטחה שבאה מעצמותו ומהותו יתברך בעצמו. לכן הבטחה זו אינה תלויה בשמירת התורה והמצוות, והיא ש"עמדה לאבותינו ולנו".

עוזר תמיד

הבטחה זו קיימת גם בחיים האישיים של כל יהודי. חז"ל אומרים שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, בבחינת "עומדים עלינו לכלותנו". כדי לעמוד נגדו האדם זקוק לסיוע אלוקי – "אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו".

אך גם אם יהודי נכשל ועשה דבר שאסור לעשותו עדיין "היא שעמדה": אותה הבטחה אלוקית שניתנה בברית בין הבתרים, שהיא, כאמור, למעלה מהתורה והמצוות, היא העומדת לאדם גם אם כשל ומעד, והקב"ה עוזר לו ו"מצילנו מידם", מיד יצר הרע, ומביא אותו אל החירות האמיתית.

(תורת מנחם כרך יט, עמ' 261)

מאת: הרב צ' לבנוני
מקור: עלון "שיחת השבוע"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>